【漢語大詞典●婆姨】
<P align=center>【漢語大詞典●婆姨】<p><br>1.方言。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>泛指婦女。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>李若冰『陝北劄記』:“接著,兩個年輕婆姨走了出來。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『陝北民歌·信天遊』:“好馬不喝溝渠水,好婆姨不交倒灶鬼。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>葛洛『衛生組長』:“婆姨養娃娃,到牲口圈里去養。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.方言。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>妻子。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>馬可『夫妻識字』:“劉妻:有人問我是誰,我就是劉二他婆姨。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>馬健翎『十二把鐮刀』:“他言說王二的婆姨實在好,勞動工作占了先。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]