【漢語大詞典●婆娑】
本帖最後由 三才 於 2013-7-20 08:40 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●婆娑</FONT>】</FONT><P><BR>亦作“媻娑”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.舞貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『詩·陳風·東門之枌』:“子仲之子,婆娑其下。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>毛傳:“婆娑,舞也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢王褒『四子講德論』:“婆娑嘔吟,鼓掖而笑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明沈德符『野獲編·禮部二·女神名號』:“按『曹娥碑』中所云媻娑,蓋言巫降神時,按節而歌,比其舞貌也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸陳維崧『西施玉峰公讌席上贈施校書』詞:“闌花簌簌聞歌落,重趁拍,小婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄒荻帆『高粱葉上的詩』:“高粱穗結出紅雙喜,高粱葉子舞婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.形容姿態優美。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『秦倂六國平話』卷上:“但見歌喉淸亮,舞態婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明高濂『玉簪記·譚經』:“看鏡中消息,素改婆娑。</STRONG><STRONG>我把芳年虛度,老大蹉跎。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.醉態蹣跚貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>晉葛洪『抱朴子·酒誡』:“漢高婆娑巨醉,故能斬蛇鞠旅。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋范成大『慶充自黃山歸』詩:“鳴騶如電馬如雷,知是婆娑醉尉廻。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸周亮工『庚子重九前四日共拈劉隨州藜杖懶迎征騎客菊花能醉去官人爲韻得十四首』之二:“得酒一婆娑,醉人無善狀。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.盤桓;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>逗留。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三國魏杜摯『贈毌丘儉』詩:“騏驥馬不試,婆娑槽櫪間;</STRONG><STRONG>壯士志未伸,坎軻多辛酸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐盧照隣『釋疾文』:“余羸臥不起,行已十年。</STRONG><STRONG>宛轉匡牀,婆娑小室。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明唐寅『上吳天官書』:“徬徨闉闍之下,婆娑里巷之側。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>5.逍遙;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>閑散自得。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『文選·班彪<北征賦>』:“登障隧而遙望兮,聊須臾以婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>李善注:“婆娑,容與之貌也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>晉葛洪『抱朴子·崇教』:“若夫王孫公子,優遊貴樂,婆娑綺紈之間,不知稼穡之艱難。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋陸遊『漁父』詩:“數十年來一短簔,死期未到且婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸鈕琇『觚賸·石言』:“主人遂婆娑硯林,不知日之既暮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>6.奔波;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>勞碌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢應劭『風俗通·十反·蜀郡太守潁川劉勝』:“杜密婆娑府縣,干與王政,就若所云,猶有公私。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『晉書·陶侃傳』:“未亡一年,欲遜位歸國,佐吏等苦留之……將出府門,顧謂愆期曰:‘老子婆娑,正坐諸君輩。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>章炳麟『訄書·議學』:“中人以下,不自激卬,而從諛權貴人,以伺斗升之祿,不乃媻娑海堧都市間,相誑燿以文采蓺能致錢刀者衆矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>7.猶扶疏,紛披貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝宋劉義慶『世說新語·黜免』:“殷因月朔,與衆在聽,視槐良久,嘆曰:‘槐樹婆娑,無復生意。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐杜甫『惡樹』詩:“方知不材者,生長漫婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋司馬光『憶同尋上陽故宮路』詩:“常時秋天落宮槐,今此婆娑皆合抱。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸吳偉業『茸城行』:“茸城楊柳鬱婆娑,欲繫扁舟奈晩何。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>8.引申爲蓬松,散亂。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『敦煌曲子詞·鳳歸云』:“朱含碎玉,雲髻婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元無名氏『賺蒯通』第三折:“我爲甚的呆鄧鄧把衣裳袒裸,亂蓬蓬把鬢髮婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸蒲松齡『聊齋志異·連城』:“生獻詩云:‘慵鬟高髻綠婆娑,早向蘭窗繡碧荷。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>9.形容聲音悠揚,委婉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢王褒『洞簫賦』:“風鴻洞而不絶兮,優嬈嬈以婆娑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>10.流滴貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『兒女英雄傳』第二七回:“他老人家這話說了可不是一遭兒了,提起來就急得眼淚婆娑的。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>周立波『暴風驟雨』第二部二九:“郭全海瞅著她淚眼婆娑的臉龐說道。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>11.衰微貌;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>衰老貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明呂坤『反挽歌』之一:“羈此婆娑世,欲飛不能奮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸張岱『陶庵夢憶·閔老子茶』:“抵岸,即訪閔汶水於桃葉渡。</STRONG><STRONG>日晡,汶水他出,遲其歸,乃婆娑一老。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸李漁『意中緣·卷帘』:“試看他老婆娑,好一似風前瘦鶴。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>12.佛教語。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>即娑婆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>意爲忍土、忍界。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『敦煌變文集·大目乾連冥間救母變文』:“俗間之罪滿婆娑,唯有慳貪罪最多。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>蘇曼殊『娑羅海濱遯跡記』:“今欲早離苦海,當以大雄無畏之身,還我婆娑大地。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]