【漢語大詞典●婉娩】
本帖最後由 三才 於 2013-7-20 08:55 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●婉娩</FONT>】</FONT><P><BR>1.柔順貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『禮記·內則』:“女子十年不出,姆教婉娩聽從。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄭玄注:“婉謂言語也,娩之言媚也,媚謂容貌也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢王逸『<離騷章句>後序』:“婉娩以順上,逡巡以避患。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐柳宗元『亡妻弘農楊氏志』:“坤德柔順,婦道肅雍。</STRONG><STRONG>惟若人兮,婉娩淑姿。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王闓運『陳侍郞側室李恭人行狀』:“婉娩恭謹,衆咸加禮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.柔美;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>美好。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『太平廣記』卷四六八引晉祖台之『志怪·謝宗』:“有一女子,姿性婉娩,來詣船,因相爲戲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋王安石『後殿牡丹未開』詩:“紅襆未開知婉娩,紫囊猶結想芳菲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明劉基『聲聲慢』詞:“鏡裏淸揚婉娩,憑朱檻,知他爲誰顰蹙。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.委婉含蓄。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元劉壎『隱居通議·詩歌六·疊山自況』:“其婉娩沉著,有唐人風致。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明陸時雍『<詩鏡>總論』:“愷悌以悅之,婉娩以入之,故詩之道行。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.天氣溫和。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝梁庾肩吾『奉使北徐州參丞御』詩:“年光正婉娩,春樹轉豊茸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋歐陽修『漁家傲』詞之三:“三月淸明天婉娩,晴川祓禊歸來晩。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明何景明『擬古詩』之六:“歲華坐婉娩,白露憯以傷。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>5.亦作“婉晩”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>遲暮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐張說『送高唐州』詩:“淮流春婉娩,汝海路蹉跎。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋歐陽修『摸魚兒』詞:“可惜年華婉娩,西風初弄庭菊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元張翥『定風波·西江客舍酒後聞梅花吹香滿窗』詞:“婉晩年華,淒涼客況,泥酒渾成病。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]