【漢語大詞典●幽芳】
<P align=center>【漢語大詞典●幽芳】<p><br>1.淸香。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>亦指香花。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐張九齡『南還贈京都舊僚』詩:“欲贈幽芳歇,行悲舊賞移。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李商隱『贈從兄閬之』詩:“城中猘犬憎蘭佩,莫損幽芳久不歸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋歐陽修『豊樂亭記』:“日與滁人仰而望山,俯而聽泉,掇幽芳而蔭喬木。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱丹『高加索大道上』詩:“泉水在山谷里鳴唱,野花放散著幽芳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.比喩高潔的德行。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋葉適『奉議郞鄭公墓志銘』:“懼老且死,不能振幽芳,昭遺緒,豈惟不肖又抱不孝之罪以殞!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]