【漢語大詞典●幽客】
<P align=center>【漢語大詞典●幽客】<p><br>1.指隱士。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝齊謝朓『和伏武昌登孫權故城』:“幽客滯江皐,從賞乖纓弁。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李白『遊水西簡鄭明府』詩:“涼風日瀟灑,幽客時憇泊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.蘭之別名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋姚寬『西溪叢語』卷上:“予長兄伯聲,嘗得三十客:牡丹爲貴客,梅爲淸客,蘭爲幽客……棠梨爲鬼客。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明都卬『三餘贅筆』:“張敏叔以十二花爲十二客,各詩一章:牡丹賞客……丁香素客,蘭爲幽客。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參見“幽蘭”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.山礬之別名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元程棨『三柳軒雜識』:“山礬爲幽客。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]