【漢語大詞典●幽徑】
<P align=center>【漢語大詞典●幽徑】<p><br>亦作“幽逕”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
僻靜的小路。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐王績『贈李徵君大壽』詩:“灞陵幽徑近,磻谿隱路長。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋楊萬里『春晴懷故園海棠』詩:“一番過雨來幽逕,無數新禽有喜聲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>陳毅『遊柏林失不雷河』詩:“林深樹廣,幽徑縱橫。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]