【漢語大詞典●幽殺】
<P align=center>【漢語大詞典●幽殺】<p><br>1.囚禁處死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『史記·呂太后本紀』:“帝廢位,太后幽殺之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『漢書·五行志上』:“王(趙王)不寤焉,卒見幽殺。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『後漢書·宦官傳·曹節』:“幽殺太后。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.陰干。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三國魏曹植『迷迭香賦』:“既經時而收采兮,遂幽殺以增芳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明李時珍『本草綱目·草三·迷迭香』:“其草修幹柔莖,細枝弱根。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>繁花結實,嚴霜弗凋。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>收採幽殺,摘去枝葉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>入袋佩之,芳香甚烈。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]