【漢語大詞典●幽微】
<P align=center>【漢語大詞典●幽微】<p><br>1.隱微。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『漢書·揚雄傳下』:“若夫閎言崇議,幽微之塗,蓋難與覽者同也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『北齊書·儒林傳·權會』:“<權會>少受『鄭易』,探賾索隱,妙盡幽微。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元李文蔚『蔣神靈應』第二折:“這棋中幽微之趣,可得聞乎?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.微弱;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
輕微。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『舊唐書·方伎傳·許胤宗』:“又脈候幽微,苦其難別,意之所解,口莫能宣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>魯迅『彷徨·祝福』:“震耳的大音還沒有息,空氣里已經散滿了幽微的火藥香。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]