【漢語大詞典●幽墟】
<P align=center>【漢語大詞典●幽墟】<p><br>1.指邊遠之地。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三國魏阮籍『元父賦』:“元父者,九州之窮也,先代之幽墟者也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>墟,一本作“虛”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『文選·曹植<七啟>』:“駕超野之駟,乘追風之輿,經迥漠,出幽墟,入乎泱漭之野。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>張銑注:“迥漠、幽墟皆遠方之地。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.指墳墓。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋秦觀『永壽縣君挽詞』:“百年誰考德,琬琰在幽墟。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸方苞『張朴村墓志銘』:“歸幽墟,宜樂康。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]