【漢語大詞典●幽翳】
<P align=center>【漢語大詞典●幽翳】<p><br>1.隱蔽。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢王粲『思友賦』:“身既逝兮幽翳,魂眇眇兮藏形。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>晉葛洪『抱朴子·彈禰』:“是以高遊鳳林,不能幽翳蒿萊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋蘇軾『祭張子野文』:“淸詩絶俗,甚典而麗,搜硏物情,刮發幽翳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.陰暗;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
陰霾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋文天祥『發潭口』詩:“羲馭幾曾停,誰當掃幽翳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.草木繁茂。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>北魏酈道元『水經注·汶水』:“何其深沈幽翳,可以託業怡生如此也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸孫鼎臣『說虎』:“國初兵燹之後,人煙稀少,林木幽翳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]