【漢語大詞典●幽關】
<P align=center>【漢語大詞典●幽關】<p><br>1.深邃的關隘;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
緊閉的關門。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝梁何遜『答丘長史』詩:“伊我念幽關,夫君思贊務。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐韓琮『潁亭』詩:“潁上新亭瞰一川,幾重舊址敞幽關。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸納蘭性德『浣溪沙·大覺寺』詞:“燕壘空梁畫壁寒,諸天花雨散幽關,篆香淸梵有無間。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.道家謂兩腎之間。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『黃庭內景經·黃庭』:“玄泉幽關高崔巍。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>梁丘子注:“兩腎間爲幽關。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.猶玄關。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>指入道之門。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『文選·王屮<頭陀寺碑文>』“玄關幽揵”李善注引晉戴逵『棲林賦』:“幽關忽其離揵,玄風暖以雲頽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]