【漢語大詞典●玉李】
<P align=center>【漢語大詞典●玉李】<p><br>1.傳說中的仙李。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>晉葛洪『抱朴子·祛惑』:“<崑崙山>有珠玉樹沙棠琅玕碧瑰之樹,玉李、玉瓜、玉桃,其實形如世間桃李,但爲光明洞澈而堅,須以玉井水洗之,便軟而可食。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.星名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>即李星。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>見『史記·天官書』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋楊萬里『三辰硯屛歌』:“東方亭亭升火輪,西有玉李伴金盆。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.李子的一種。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>老舍『四世同堂』四一:“紅李,玉李,花紅和虎拉車,相繼而來。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]