【漢語大詞典●玉關】
<P align=center>【漢語大詞典●玉關】<p><br>1.即玉門關。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>北周庾信『竹杖賦』:“玉關寄書,章臺留釧。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李白『王昭君』詩之一:“一上玉關道,天涯去不歸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>金元好問『送李參軍北上』詩:“生男莫作班定遠,萬里馳書望玉關。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸納蘭性德『天仙子』詞:“古釵封寄玉關秋,天咫尺,人南北。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參見“玉門關”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.門閂的美稱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.借指宮門。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐許玫『題雁塔』詩:“寶輪金地壓人寰,獨坐蒼冥啓玉關。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元本高明『琵琶記·伯喈辭官辭婚不准』:“只見那建章宮、甘泉宮、未央宮……重重疊疊,萬萬千千,盡開了玉關金鎖。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]