【漢語大詞典●幾】
本帖最後由 三才 於 2013-7-27 21:01 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●幾</FONT>】</FONT><P><BR>①[jīㄐㄧ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>[『廣韻』居依切,平微,見。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>[『廣韻』渠希切,平微,群。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>[『廣韻』其既切,去未,群。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>亦作“僟”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“幾”的繁體字。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.隱微。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>多指事物的跡象、先兆。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『易·繫辭下』:“幾者,動之微,吉之先見者也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>韓康伯注:“幾者,去無入有,理而無形,不可以名尋,不可以形靚者也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“幾,微也,是已動之微。</STRONG><STRONG>動,謂心動、事動,初動之時,其理未著,唯纖微而已。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢袁康『越絕書·外傳計倪』:“由此而言,進有退之義,存有亡之幾,得有喪之理。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸王夫之『周易外傳·屯』:“陽方來而交陰,爲天地之初幾,萬物之始兆,而屯紹乾坤以始建,信矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.時機;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>機會。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『史記·李斯列傳』:“胥人者,去其幾也;</STRONG><STRONG>成大功者,在因瑕釁而遂忍之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『漢書·高帝紀上』:“此天亡之時,不因其幾而遂取之,所謂養虎自遺患也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『後漢書·王允傳』:“幾不可後,公其圖之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋司馬光『請建儲副或進用宗室第二狀』:“今安危之幾,間不容髮,日失一日,貴在及時。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.機要,政事。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋陳亮『勉強行道大有功』:“不操其心,而從容乎聲色貨利之境,以泛應乎一日萬幾之繁,而責事之不效,亦可謂失其本矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>康有爲『上淸帝第五書』:“且俄日二主之事,頗有發明,皇上若俛采遠人,法此二國,誠令譯署進此書,幾餘披閱。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.危險。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『書·顧命』:“疾大漸,惟幾,病日臻。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>孔傳:“自嘆其疾大進,篤,惟危殆。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『荀子·堯問』:“女以魯國驕人,幾矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>楊倞注:“幾,危也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>5.將近;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>幾乎。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『國語·晉語四』:“時日及矣,公子幾矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>韋昭注;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“幾,近也。</STRONG><STRONG>言重耳得國時日近。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>銀雀山漢墓竹簡『孫臏兵法·威王問』:“威王問九,田忌問七,幾知兵矣,而未達於道也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『史記·劉敬孫叔通列傳』:“通曰:‘公不知也,我幾不脫於虎口!’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋陸遊『老學庵筆記』卷三:“椎髻獠面,幾不類人。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『初刻拍案驚奇』卷二九:“你做了不老成的事,幾把我老人家急死。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>6.及;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>達到。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸顧炎武『日知錄·史記通鑑兵事』:“太史公胸中,固有一天下大勢,非後代書生所能幾也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸方苞『陳西台墓表』:“實非兩漢、唐、宋所能幾。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄭觀應『盛世危言·技藝』:“夫工藝非細事也,西人之神明規矩亦斷非一蹴可幾也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>7.通“刉”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宰殺。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『周禮·秋官·犬人』:“凡幾珥,沈辜,用駹可也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄭玄注:“幾讀爲刉,珥當爲衈,刉衈者,釁禮之事。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參見“刉珥。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>8.通“譏”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>呵察;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>查問。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『周禮·地官·司關』:“國凶劄,則無關門之征,猶幾。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『管子·問』:“若夫城郭之厚薄,溝壑之淺深,門閭之尊卑,宜修而不修者,上必幾之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>尹知章注:“幾,察也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>9.通“饑”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『逸周書·商誓』:“幾、耿、肅、執,乃殷之舊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱右曾校釋:“『左傳』:殷民七族有饑氏,六族有蕭氏。</STRONG><STRONG>‘幾’即‘饑’,‘肅’即‘蕭’也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>10.通“期”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>日期。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『詩·小雅·楚茨』:“卜爾百福,如幾如式。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱熹集傳:“幾,期也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『左傳·定公元年』:“子家子不見叔孫,易幾而哭。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>杜預注:“幾,哭會也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>幾②[jǐㄐㄧˇ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>[『廣韻』居狶切,上尾,見。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“幾”的繁體字。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.若干,多少。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『左傳·僖公二十三年』:“夫有大功而無貴仕,其人能靖者與,有幾?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐江爲『江行』詩:“越信隔年稀,孤舟幾夢歸?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋楊萬里『送張倅』詩:“山西勁氣何曾歇,秦漢迄今幾奇傑!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.何,什么。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>三國魏嵇康『答釋難宅無吉凶攝生論』:“請問亞夫由幾惡而得餓,英布修何德以致王,生羊積幾善而獲存,死者負何罪以逢災耶?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐劉長卿『上巳日越中與鮑侍郞泛舟耶溪』詩:“君見漁船時借問,前洲幾路入煙花?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>3.怎樣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李白『送祝八之江東』詩:“君去西秦適東越,碧山淸江幾超忽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋趙希邁『八聲甘州』詞:“幾傷心,橋東片月,趁夜潮,流恨入秦淮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>4.表示不定的少數。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『水滸傳』第六五回:“哥哥放心,在此住幾日,等這廝來吃酒,我與哥哥報仇。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參見“幾見”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>幾③[jìㄐㄧˋ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>[『集韻』幾利切,去至,見。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.通“冀”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>期望,希望。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『左傳·哀公十六年』:“國人望君,如望歲焉,日月以幾。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>杜預注:“冀君來。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>陸德明釋文:“幾,音冀,本或作冀。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『漢書·杜欽傳』:“爲國求福,幾獲大利。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸顧炎武『吳同初行狀』:“母見之,未嘗不涕泣,又幾其子之不死而復還也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.通“紀”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>年歲。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝梁武帝『東飛伯勞歌』:“女兒年幾十五六,窈窕無雙顔如玉。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『明成化說唱詞話叢刊·薛仁貴跨海征遼故事』:“有一人年幾小,船頭立看。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>幾④[qíㄑㄧˊ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>[『廣韻』渠希切,平微,群。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.沂鄂。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>器物上的凹凸線紋。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>沂,凹紋;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>鄂,凸紋。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『禮記·哀公問』:“車不雕幾,器不刻鏤。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“幾,謂沂鄂也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『逸周書·器服』:“器因名有三:幾、玄、茵。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱右曾校釋:“幾,如雕幾之幾,附纏之爲沂鄂也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.通“頎”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>身長貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『史記·孔子世家』:“丘得其爲人,黯然而黑,幾然而長。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>裴駰集解引徐廣曰:“『詩』云:‘頎而長兮。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>司馬貞索隱:“‘幾’與注‘頎’,幷音祈。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>幾⑤[qǐㄑㄧˇ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>通“豈”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]